Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Kama

Daf 12b

הָא קַיְימָא לַן דְּלָא בָּעֵינַן צְבוּרִין!

Traduction

Don’t we maintain that the halakha is that we do not need movable property to be piled up upon the land one acquires in order to acquire the movable property together with it?

Rachi non traduit

הא קיימא לן. בפ''ק דקדושין (דף כו.) דמטלטלין נקנין עם הקרקע ולא בעינן שיהו עומדין לתוכה:

אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר – שָׁאנֵי מִטַּלְטְלִי דְּנָיְידִי מִמִּטַּלְטְלִי דְּלָא נָיְידִי;

Traduction

Rather, what have you to say? Perforce, movable property that moves around by itself, such as slaves, is different from movable property that does not move around by itself, i.e., inanimate objects. The halakha that movable property does not need to be piled up upon the land applies only to the latter. Accordingly, in order to acquire slaves together with land, they must be standing within its borders.

Rachi non traduit

אלא מאי אית לך למימר כו'. והשתא דבעל כרחך אתית להכי אפי' תימא לאידך לישנא דעבדא כמקרקעי דמי ודקשיא לך דשמואל שאני מקרקעי דניידי ממקרקעי דלא ניידי:

Tossefoth non traduit

שאני מטלטלי. פי' שיש להם דעת אבל בהמות לא חשיבי מטלטלי דניידי ונקנין באגב אפי' אין צבורים כדאמרינן בפ''ק דקדושין (דף כו:) טפח על טפח לפלוני ועמו מאה צאן:

הָכָא נָמֵי, שָׁאנֵי מְקַרְקְעֵי דְּנָיְידִי מִמְּקַרְקְעֵי דְּלָא נָיְידִי. עַבְדָּא – מְקַרְקְעֵי דְּנָיְידִי הוּא, הָתָם – סַדָּנָא דְאַרְעָא חַד הוּא.

Traduction

Given this distinction, one can say that here, also, an entity legally classified as land that moves around, such as a slave, is different from land that does not move around. Accordingly, a slave, which is classified as land that moves around, is not included in Shmuel’s ruling, as in his ruling there, he refers only to acquiring multiple plots of land, which is possible only because the crust [sadna] of the earth is one block, and therefore each field is really only one part of a bigger whole. This rationale does not permit acquiring land and slaves together, as a slave is not attached to the earth and is separate from the land.

Tossefoth non traduit

שאני מקרקעי דניידי. וא''ת אפילו לא ניידי הא תרי תשמישי נינהו. והוי כחולסית ומצולה דמחזיק באחד מהן לא קנה האחר כדאמרינן בפ' המוכר [את] הבית (ב''ב סז.) לחד לישנא וי''ל דעבד וקרקע חשיב חד תשמיש לפי שהעבד ראוי לעבודת קרקע:

נְכָסִים שֶׁאֵין בָּהֶן מְעִילָה וְכוּ'.

Traduction

§ The mishna teaches: One is liable only with regard to damage caused to property for which, were he to use it for a non-sacred purpose, he would not be liable for the misuse of consecrated property.

מְעִילָה הוּא דְּלֵית בְּהוּ, הָא מִקְדָּשׁ – קָדְשִׁי;

Traduction

The Gemara infers: The property in question does not have the prohibition of misuse of consecrated property, but it is consecrated property, yet one is still liable for causing damage to it.

Rachi non traduit

מעילה הוא. דבעינן דלא להוי בהו בנכסים שאני חייב בנזקין הא אי לית בהו מעילה אע''ג דמקדש קדשי [אני] חייב בנזקין כגון קדשים קלים שאין בהן מעילה מחיים אלא באימורין לאחר זריקת דם כדגרסינן במסכת מעילה (דף ז:):

מַאן תַּנָּא? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּקָדָשִׁים קַלִּים – וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּאָמַר: מָמוֹן בְּעָלִים הוּא.

Traduction

The Gemara asks: Who is the tanna who holds like this? The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan said: The mishna is referring to offerings of lesser sanctity and is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who says that such offerings, before they are slaughtered, are considered property of their owners, as opposed to property of Heaven. It is only once such an offering is slaughtered that it becomes subject to the halakhot of misuse of consecrated property.

Rachi non traduit

מאן תנא. דמחייב בנזקין אם הזיק שורו שור שלמים של חבירו:

ממון בעלים הן. ושור רעהו קרינן ביה:

Tossefoth non traduit

מאן תנא. כלומר פשיטא ליה דלא בא למעט ההקדשות דלית בהו מעילה כגון קרקע דכיון דהם נכסי גבוה מעילה לא מעלה ולא מורדת:

דְּתַנְיָא: ''וּמָעֲלָה מַעַל בַּה''' – לְרַבּוֹת קֳדָשִׁים קַלִּים שֶׁהֵן מָמוֹנוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.

Traduction

As it is taught in a baraita that concerning one who steals another’s property and takes a false oath denying he has done so, incurring the obligation to bring a guilt-offering, the verse states: ''And commits a trespass against the Lord, and deals falsely with his neighbor'' (Leviticus 5:21). The verse serves to include a case in which one denies having in his possession offerings of lesser sanctity, which are property of their owners. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili.

Rachi non traduit

ומעלה מעל בה'. וכחש בעמיתו וגו' גבי שבועת הפקדון כתיב:

לרבות קדשים קלים. הא דכתיב בה' לרבות קדשים קלים שאם הפקיד בהמת שלמים אצל חבירו וכפר ונשבע והודה משלם קרן וחומש ואשם ואע''ג דבקדשי שמים אין נשבעין עליהן כדגרסינן בפרק הזהב (ב''מ דף נו.) בקדשים קלים נשבעין:

שהן ממונו. של חבירו וקרינן בהו בה' וכחש בעמיתו וכחש:

וְהָתְנַן: הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ, בֵּין בְּקָדְשֵׁי קֳדָשִׁים בֵּין בְּקָדָשִׁים קַלִּים – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי?

Traduction

The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna (Kiddushin 52b): In the case of a priest who betroths a woman with his portion of an offering, whether it is from offerings of the most sacred order or from offerings of lesser sanctity, she is not betrothed? Shall we say that this mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili?

Rachi non traduit

המקדש. אשה בחלקו:

אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, כִּי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי – מֵחַיִּים, אֲבָל לְאַחַר שְׁחִיטָה – אֲפִילּוּ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מוֹדֶה, דְּכִי קָא זָכוּ – מִשֻּׁלְחַן גָּבוֹהַּ קָא זָכוּ.

Traduction

The Gemara suggests: You can even say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, as when Rabbi Yosei HaGelili said that offerings of lesser sanctity are the property of their owners, that applies only when the animal is still alive. But after its slaughter, even Rabbi Yosei HaGelili concedes that the offering takes on a higher degree of sanctity and is now the property of Heaven. As when they receive their portions, they do not receive them because those portions belong to them; rather, they receive them from the table of the Most High, i.e., they have the right to partake of them, but do not own them.

Rachi non traduit

כי אמר ר' יוסי הגלילי. ממון בעלים הוי:

מחיים. שאחריות הוא עליו:

אבל לאחר שחיטה. כי זכו בין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בשאר הבשר משלחן גבוה זכו:

וּמֵחַיִּים מִי אָמַר? וְהָתְנַן: בְּכוֹר, מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּם – חַי (וְלֹא שָׁחוּט), וּבַעַל מוּם – חַי וְשָׁחוּט. וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה.

Traduction

The Gemara asks: But does he say his opinion only when the offering is still alive? But didn’t we learn in a mishna (Ma’aser Sheni 1:2): With regard to the male firstborn of a kosher animal, which is endowed upon its birth with the sanctity of an offering of lesser sanctity, a priest may sell it if it is unblemished and alive, but he may not sell it once it is slaughtered, as if an unblemished firstborn animal is slaughtered it is prohibited to derive benefit from it, and if it is blemished, one can sell it both when it is alive or after it is slaughtered, and one can betroth a woman with it. This mishna assumes that even when a firstborn animal is unblemished it is considered to be the property of the priest.

Rachi non traduit

בכור מוכרין אותו. בזמן הזה כדמוקי לה לקמן [והכהנים] מוכרין אותו לכהן:

תם חי. ולוקח ימתין עד שיפול בו מום וישחטנו אבל תמים שחוט לא דאין לו תקנה אלא קבורה דאסור בהנאה דקדשים השחוטין בחוץ הוא:

ומקדשין בו. כהנים:

את האשה. דממונן הוא דבעליו של בכור היינו כהן דמשנולד הבכור שלו הוא:

Tossefoth non traduit

ומחיים מי אמר. תימה מאי קס''ד אי מחיים לא אמר כ''ש לאחר שחיטה ואין לומר דה''פ ומחיים מי אמר אפילו היכא דחזיא להקרבה מדקמפלגת בין מחיים לאחר שחיטה מכלל דמחיים אפילו בחזי להקרבה חשבת ליה ממונו דומיא דלאחר שחיטה דאם כן כי פריך מבכור לסייעיה משלמים דקאמר בן עזאי לא בא הכתוב אלא לרבות שלמים ובן עזאי ואבא יוסי אתו לפרושי מילתיה דר''י הגלילי כדפ''ה ושלמים חזו להקרבה ואפילו לכתחילה יקרבו וי''ל דה''פ ומחיים מי אמר במתנות כהונה בחלק שיש לכהנים בשלמים מדלא קאמר מתנות כהונה שאני דהמקדש בחלקו היינו מתנות כהונה חלק שיש לכהנים בשלמים אלא קאמר משום דלאחר שחיטה משלחן גבוה זכו משמע אבל מחיים הוי ממון בעלים אע''ג דהוי מתנות כהונה וא''ת אי הוה משני מתנות כהונה שאני הוה משמע דחלק בעלים אפי' לאחר שחיטה הוי ממון בעלים ובפ''ב דיו''ט (ביצה כא.) נמי אמר דבעלים משלחן גבוה זכו וי''ל דה''מ לענין נדרים ונדבות דאינן קריבים בי''ט משום דעיקר שחיטה הוי בשביל גבוה ולא משום אכילת בעלים והוי לכם ולא לגבוה אבל פשיטא דחלק בעלים אפי' לאחר שחיטה הוי ממון בעלים לקדש בו אשה ולכל דבר וכן משמע דהמקדש בחלקו בחלק כהנים איירי דלשון המקדש בחלקו לא שייך אלא בחלק כהנים דבבעלים לא שייך בהן לשון חלק דעיקר הקרבן שלהן וקראי נמי דמייתי בפ' האיש מקדש (קדושין דף נב:) אמתני' דהמקדש בחלקו וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש לא כתיב אלא בכהנים והא דקאמר התם לימא מתני' דלא כר' יוסי ומסיק כי קאמר ר' יוסי מחיים דיקא נמי דקתני המקדש בחלקו דמשמע לאחר שחיטה לא הוי לפי המסקנא דהכא אלא לפי מה דסלקא דעתיה מעיקרא דלפי המסקנא במתנות כהונה אפי' מחיים הוי ממון גבוה:

תם חי אבל לא שחוט. הא לא איצטריך לאשמועינן דבבכור בזמן הזה מוקמינן לה דאין שייך בו מכירה לאחר שחיטה דמיתסר בהנאה אבל קמ''ל דמוכרין אותו חי אע''ג דמעשר אין נמכר דנאמר בו לא ימכר ולא יגאל וכן איתא בפ''ק דתמורה (דף ה:):

וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּכוֹר בַּזְּמַן הַזֶּה – דְּכֵיוָן דְּלָא חֲזֵי לְהַקְרָבָה, אִית לְהוּ לְכֹהֲנִים זְכִיָּיה בְּגַוֵּייהּו; אֲבָל בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים – דַּחֲזֵי לְהַקְרָבָה, לָא.

Traduction

And Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: They taught this only with regard to the status of a firstborn animal in the present; since it is not fit to be sacrificed, as there is no Temple, the priests have ownership of it. But when the Temple is standing, in which case the animal is fit to be sacrificed, no. When the Temple is standing a priest may slaughter and eat the firstborn only if it becomes blemished. Nowadays, since it is not possible to offer it as a sacrifice, it is certain that the animal will eventually develop a blemish and the priest will then be permitted to slaughter and eat it. Consequently, the priest is considered to have ownership of the firstborn even before it develops any blemish.

Rachi non traduit

לא שנו. דבכור חי הוי ממון בעלים כשהוא תם אלא בזמן הזה:

זכייה בגוייהו. מחיים:

וְאֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: ''וּמָעֲלָה מַעַל בַּה''' – לְרַבּוֹת קֳדָשִׁים קַלִּים שֶׁהֵן מָמוֹנוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי!

Traduction

And Rava raised an objection to Rav Naḥman from the baraita cited above: The verse states: ''A person who sins and commits a trespass against the Lord'' (Leviticus 5:21). The verse serves to include a case in which one denies having in his possession offerings of lesser sanctity, as they are the property of their owners; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Yosei HaGelili’s statement is clearly referring to a time when the Temple is standing, as it is based on a verse that continues to obligate one to bring a guilt-offering. Nevertheless, he states that offerings of lesser sanctity, of which a firstborn is an example, are considered to be the property of their owners even when they are unblemished.

Rachi non traduit

ואיתיביה. גרסי':

שהן ממונו. אפי' בזמן שבית המקדש קיים דהא קרא דשבועת הפקדון בזמן שבית המקדש הוא דמחייב ליה אשם:

Tossefoth non traduit

ואיתיביה רבא לר''נ. ובזמן שבית המקדש קיים מיירי דומיא דשלמים כדאמרינן בפ''ק דתמורה (דף ח.) א''נ כדפ''ה דלענין לאתויי קרבן מעילה קדריש קרא דלא שייך אלא בזמן שבית המקדש קיים:

וּמְשַׁנֵּי רָבִינָא: בִּבְכוֹר בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: אִם בָּאוּ תְּמִימִים – יִקְרְבוּ. אִם בָּאוּ – אִין, לְכַתְּחִלָּה – לָא.

Traduction

And Ravina answered that Rabbi Yosei HaGelili’s statement is said with regard to a firstborn outside of Eretz Yisrael, and is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says: If firstborn animals came from outside of Eretz Yisrael to Eretz Yisrael and they are unblemished, they may be sacrificed on the altar. From Rabbi Shimon’s formulation it is apparent that if they came, then yes, they are sacrificed, but they should not be brought ab initio. Since the firstborn animals should not be brought to Eretz Yisrael, they are considered unfit to be sacrificed, and therefore they are considered to be the property of the priest even before they develop a blemish.

Rachi non traduit

ומשני רבינא. הכא דקתני דממון בעלים הם בבכור הנולד בחו''ל בזמן המקדש עסקינן דלא קאי להקרבה:

ואליבא דר''ש דאמר. במסכת תמורה (דף כא.):

אם באו. בכורות מחו''ל לא''י תמימים יקרבו:

באו אין לכתחילה לא. אלא ירעו עד שיסתאבו והלכך כיון דלאו להקרבה קאי הוי ממון כהן:

Tossefoth non traduit

בבכור בחו''ל. הא דלא תירץ בבכור בזמן הזה משום דדומיא דשלמים קתני כדפי' לעיל אבל ר''נ דלעיל המ''ל בבכור בחו''ל אבל זה הוא דוחק וניחא ליה להעמיד בבכור בזמן הזה:

ואליבא דר''ש דאמר אם באו תמימים יקרבו. ור''ע פליג עליה בפ' אלו קדשים בתמורה (דף כא:) ואמר לא יקרבו דדריש מהקישא מקום שאי אתה מביא מעשר שני אי אתה מביא בכור וא''ת ואמאי קאמר ואליבא דר''ש כ''ש אליבא דר''ע דאמר לא יקרבו דהוי ממונו וי''ל דמוקי לה כר''ש משים דדומיא דשלמים קתני דקריבים ועוד י''ל דע''כ לא מתוקמא כר''ע מדמצריך קרא לרבויי שהוא ממון בעלים:

לכתחילה לא. פי' אין צריך להביאם כדמפרש בפ' אלו קדשים (שם) אמר ר''ש מה טעם לפי שכל הקדשים אין להם פרנסה במקומן פי' אין להם התרה אלא במקדש חוץ מן הבכור ומעשר שיש להם פרנסה במקומן פי' שנאכלין במומן ולהכי תלי לה בר''ש דכולה ר''ש היא וקצת היה נראה לגרוס ר' ישמעאל דהתם פריך אמתני' שאמר יקרבו מבן אנטונינוס שהביא בכורות מבבל ולא קבלם ומשני הא כר' ישמעאל הא כר''ע ומוכח התם שהמשנה כר' ישמעאל וברייתא דבן אנטונינוס כר''ע:

וְאִם אִיתָא דְּכִי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מָמוֹנוֹ הוּא – מֵחַיִּים,

Traduction

It is apparent that Ravina understood Rav Naḥman’s qualification to be true even according to Rabbi Yosei HaGelili. Therefore, the Gemara asks: And if it is so that when Rabbi Yosei HaGelili said that an offering of lesser sanctity is the property of its owner, that was referring only to a situation when they are still alive,

Rachi non traduit

ואם איתא. דמחיים אמר רבי יוסי הגלילי דממון בעלים הן כדקתני מתני' דחייבין על נזקן ואוקימנא כר' יוסי הגלילי:

Tossefoth non traduit

ואם איתא לישני ליה. פי' ואם איתא דמחיים הוי ממונו לר' יוסי הגלילי אפי' במתנות כהונה דחזו להקרבה לישני ליה הא דר''נ אמר רבה בר אבוה כרבנן דממה נפשך לא הוי כר''י הגלילי ולפי סברא זו לא יהיה אמת הא דמשמע לקמן בסוף הפרה (בבא קמא דף נג:
ושם) דבכור לא הוי בכלל רעהו אפי' בזמן הזה דפליגי אביי ורבא בשור ושור של פסולי המוקדשין שנגחו ופי' רבינו יהודאי גאון בבכור שור דלא פריק ליה וכפי' צ''ל כמו שאפרש שם בע''ה ומסתמא בימיהם פליגי דבזמן הזה לכ''ע הוי ממון הדיוט ומשני אלא מתנות כהונה שאני וה''ג ר''ח ורש''י ל''ג כן והשתא מלתיה דר''נ לא מיתוקמא אלא כר' יוסי הגלילי ופלוגתא דאביי ורבא לקמן כרבנן נראה דדוקא מחיים הוי לרבנן ממון גבוה אפי' בעל מום דאסור בגיזה ועבודה אבל לאחר שחיטה למה יחשב ממון גבוה אפילו בזמן שבית המקדש קיים דהא אפילו לנכרי שרי להאכיל כדתני' בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לג.) דאתקש לצבי ואיל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source